את לא בתוכך

מחנק

את יושבת על מעקה שיש רחב של בניין חדש ברחוב תל אביבי ישן. בחוץ רוח סתיו. שמים כחולים חשוכים, ואימהות צעירות מכנסות ילדיהן אל בתיהן. מולך מבנה קומתיים עשוי מלבנים, כולו מסורג. זהו אשכול גנים ישן. חלליו מוארים כעת באור נאון קר. הגננות מכינות את המקום ליום פתיחתו בראשון בספטמבר, או אולי מקיימות בו כעת מפגשי הורים לקראת שנת הלימודים החדשה.

את לא יודעת, כי את זרה כאן. אמיר נתן לך פסק זמן, כך אמר. קחי פסק זמן. סעי לכמה ימים לדירה של הדודה שלי בצפון תל אביב. היא עומדת ריקה ממילא. ואת, שלא ידעת מה תעשי עם עצמך, קפצת על ההצעה.

עכשיו הוא שם, איתם, ודאי משוחח איתם ומרגיע אותם לקראת שנת הלימודים שתיפתח בעוד יומיים, ואת כאן. רכונה על מחברת באורו הכתום-צהוב של פנס, ברחוב צפון תל אביבי ותיק.

מולך, על גרם המדרגות, יושבות ומפטפטות שלוש ילדות בגיל של בנותייך. אבותיהן מתגודדים בקצה המרפסת, של רחבת המבואה לבניין. פטפוטן מתוק, מתרונן. אבל את לא מקשיבה להן. גם לא לעצמך. את נמצאת במרחק-מה מעצמך, מגופך. שורה ולא שורה בו בעת ובעונה אחת. מרגישה כאב ראש פולח אותך, מתפשט מאחורי עיניך אל רקותיך, צווארך, כתפיך, אל עמוד השדרה הכפוף שלך.

את מתיישרת קצת, ואז שוב רוכנת וכותבת, מנסה לנכוח על הנייר, אם לא בתוך עצמך.

את לא בתוכך. את מחוצה לך. אבל גם לא עימם, עם הפעוטות המשחקות במרחק כמה מטרים ממך, עם המכוניות החולפות ברחוב, וגם לא עם ביתך. את לא כאן ולא שם. מרחפת בין עולמות. תקועה בדירת המרתף של דודתו המתה של אמיר, אלמנה שמתה בדירתה והותירה אותה אחריה. שני חדרים מאובקים, עדיין עם הריהוט ששימש אותה. מיטה זוגית ישנה, עם לוח פורמייקה מאחוריה, ואליו דבוקות שתי מגירות עץ; כורסת ישיבה ישנה, מהוהה, שצבע הזית שלה מחוספס ועכור מאבק; שטיח ארגמני ישן, עם דוגמאות יפות, מה שהיה קרוי פעם 'שטיח פרסי,' אבל נארג בשטחים. היא ודאי קנתה אותו מרוכל שטיחים, שהתדפק על דלתות הבתים ברחוב הזה, ושטיח מגולגל על כתפו.

היית צריכה לאוורר כאן. מיד כשנכנסת. פתחת את כול החלונות, פתחת את דלת המקרר הישן, לסלק ממנו את ריחו הדפוס, ואחרי כן הכנסת אותו לשקע. להשמישו. להפתעתך, הוא טרטר והחל פועל כסדרו. גם המזגן עוד עובד פה, ברעש מחריש אוזניים ממנועו הפונה לחצר.

באת, אווררת, קפצת למכולת וקנית לחם, חלב, גבינה זיתים ונס קפה, משהו בסיסי כדי לחיות בו את נפשך, והנה עכשיו את חושבת בחוץ, על גדר שיש בוהקת, באור החלמוני השופע אליה מפנס הרחוב, מנסה לנכוח, חיות על הדף. וברחוב הזה, שעצי פיקוס זקנים מפארים אותו משני עבריו, אבל אף עלה לא זע ולא נע בהם, כי הרוח, עד כמה שהיא נעימה ומקלה את תעוקת החמסין, עוד איננה ערה. היא רק מבשרת את בוא הסתיו, יחד עם הגירוי הבלתי פוסק בעורך, בכול שטח עורך. פניך, גפיים, בטנך וגווך. כמו מין רדאר מדויק, השב מדי חילופי עונות ומתריע עליהן, במעגלי רגישות גופנית, הממלאים אותך בגירוי עד כאב.

את כאן לגמרי. את בתוך גופך כעת. הנס התרחש מעצם הכתיבה עליו. את נוכחת. את ישנך.

עשר מדרגות יורדות ממפלס הכניסה אל הבית עד אל דירת המרתף שאת משתכנת בה. עשר מדרגות מרופדות בשטיח מקיר אל קיר מהוה, אפור בצבעו ודהה מרגליים שדרכו עליו, דבוק למדרגות אך נקלף בקצותיהן. לרדת היה לה כנראה קל, לדודה. אבל לטפס מדי יום במדרגות האלה בוודאי היה לה קשה.

טוב שישנו כאן מעקה מדרגות חלוד, ממתכת, עם פס פורניר דבוק עליו. חלק למגע.

היא ודאי נאחזה בו, מושכת מעלה את גופה העייף, בימינה, ובשמאלה גוררת אחריה את עגלת הקניות הקטנה שלה, על גלגלים, שהייתה נעזרת בה כדי להביא מצרכים מן המכולת הביתה. גבינה לבנה כחושה, 'כנען,' חצי כיכר לחם שחור, חבילה קטנה של שקיקי תה 'ויסוצקי,' שהייתה חולטת מכול אחד מהם פעמיים תה, משרה כול שקיק אחרי שימוש אחד בו בכוס הזכוכית שתשמש אותה להכנת כוס התה האחרת.

הכול כאן נותר כפי שהיה. השיש הסדוק במטבח, ארונות המטבח הצבועים אפור-מאט, שולחן האוכל הקטן, העשוי מעץ גס, לידו כיסא מתקפל אחד, ושעוונית משובצת פרושה עליו.

הכיסא עומד מול הקיר. פה הייתה יושבת ואוכלת את ארוחת המעט שלה. פה גם את יושבת ואוכלת, במקום שישבה בו האישה הערירית הזאת, שבעלה מת שנים רבות לפניה, וילדים לא היו לה, יושבת ומונה את שנותיה אל מול הקיר.

 

2 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. myjudith הגיב:

    את יודעת להתבטא היטב

    אהבתי

    1. reumasite הגיב:

      תודה לך. טוב לשמוע קול מבעד לחשכה. אפילו שזה אלקטרוני.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s