על כפות המנעול

     ככל שעבר היום הזה, הרגשתי את האשמה בתוכי מתגברת. את לא אימא טובה, אמר לי הקול הפנימי הנורא הזה. את אגואיסטית. חיה בתוך עצמך, לא רואה אף אחד ממטר. איפה שמעת על אימא, שלא נמצאת עם הילדים שלה יום לפני תחילת שנת הלימודים, שלא מכינה איתם את הילקוטים לבית הספר, את הבגדים שילבשו…

את לא בתוכך

את יושבת על מעקה שיש רחב של בניין חדש ברחוב תל אביבי ישן. בחוץ רוח סתיו. שמים כחולים חשוכים, ואימהות צעירות מכנסות ילדיהן אל בתיהן. מולך מבנה קומתיים עשוי מלבנים, כולו מסורג. זהו אשכול גנים ישן. חלליו מוארים כעת באור נאון קר. הגננות מכינות את המקום ליום פתיחתו בראשון בספטמבר, או אולי מקיימות בו כעת…

מתפוצצת

הבוגונוויליה בדרך שלך לעבודה מתפוצצת מפריחה. ורודים וסגולים ולבנים וצהובים במפל ענקי ועשיר של צבעים, כמו זעקה של תשוקה, של חירות. ככה גם את רוצה. כמו משוכת הבוגונוויליה הזאת, שרשרת ארוכה של שיחי בוגונוויליה סמיכים, שמישהו שתל פעם כקו גבול התוחם את שדהו, אבל השיח החכם והעיקש הזה התמרד כלפי מהותו, או טבעו כפי שנכפה…

ילדה בהשאלה

  צילום: GettyImages/אימאג'בנק    שנים ארוכות האמנת שהחליפו אותך בלידה. בטעות מסרו אותך לידי האישה המתקראת אמך, במקום את הוולד שילדה. יש והיו  טעויות כאלה. ואולי לא הייתה זו טעות, כי אם מעשה בכוונה תחילה. הלא סיפרו לך לא פעם, כי אמך הייתה עקרה, ואת נולדת כתוצאה מטיפולי הפריה מפרכים. עובדה, אין לך אח או…

איך מתחילים את זה בכלל?

angel of grief by william wetmore story   את קמה בבוקר, לא משנה איזה בוקר, ואת לא יכולה יותר. את לא ממש מבינה מה קורה לך. הגוף שלך רפוי, עייף, כאילו לא ישנת כלל. אבל רק כרגע פקחת את עיניך בבהלה, לצדו. כאילו משהו הקפיץ אותך מתוך תוכך, מתוך שנתך, איזו ידיעה פנימית, או אות…